החלטה בתיק מ"ת 34296-05-12

1.         בפניי בקשה למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדו.

2.         כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של: תקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות - עבירה לפי סעיפים 380 + 382(א) + 29 לחוק העונשין, התשל"ז -1977 (להלן:"החוק"), וקשירת קשר לפשע - עבירה לפי סעיף 499 (א) (1) לחוק.

3.         על פי עובדות כתב האישום, הנאשמות אלינור בן יצחק (להלן: "אלינור"), ויקטוריה בן אלכסנדר (להלן: "ויקה"), והקטינות ב.נ (להלן: "ב.נ")וס.כ (להלן: "ס.כ") הינן חברות.

המשיב הינו ידידם של הנאשמות אלינור, ב.נ וס.כ

 התגלה סכסוך בין המתלוננת שהינה קטינה לאלינור וזאת על רקע שיחת צ'ט בפייסבוק, במהלכה קיללת המתלוננת את אלינור (להלן: "הסכסוך").

            בעקבות הסכסוך, קשרו המשיב, אלינור, ויקה, ב.נ ו ס.כ  קשר לתקוף את המתלוננת ולגרום לה חבלה של ממש. המעשים המתוארים להלן בוצעו במסגרת הקשר ולשם קידומו.

            ביום 8.05.2012 החליטו המשיב, אלינור, ויקה, ב.נ ו- ס.כ להביא את המתלוננת לחורשה הסמוכה לישוב טל-אל (להלן: "החורשה") ושם לבצע את זממם. בהמשך למתואר לעיל, ובשעה 21:00 או סמוך לכך, אסף המשיב עם רכבו את נ.ב וס.כ, הביא אותן לחורשה ושם חיכו עד להגעת המתלוננת.

            בהמשך למתואר לעיל, ובשעה 21:30 או סמוך לכך, נסע המשיב ואלינור לעכו, אספו את המתלוננת והביאו אותה לחורשה. בהגיעם לחורשה, ניגשה אליה ויקה וביקשה לשוחח עימה בנפרד, במהלך אותה שיחה שאלה ויקה את המתלוננת לסיבה בגינה היא קיללה את אלינור ומשאישרה האחרונה כי אכן קיללה את אלינור, החלה ויקה לתקוף את המתלוננת, בכך שבעטה בה, סטרה לה ומשכה בשערותיה.

            בשלב זה, ובמסגרת הקשר ולשם קידומו, הצטרפו המשיב, אלינור, ב.נ ו- ס.כ  ותקפו, בצוותא חדא את המתלוננת בכל חלקי גופה, בעטו בה ומשכו בשערותיה. לאחר מכן, עזבו את המקום ונטשו את המתלוננת מדממת לבדה בחורשה.

            כתוצאה ממעשיו של המשיב, נגרמו למתלוננת חבלה של ממש.

3.         בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המבקשת בקשה למעצר המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

4.         ב"כ המבקשת ציין בבקשה כי למבקשת ראיות טובות לכאורה להוכחת המיוחס למשיב בכתב האישום לרבות הודעתה של המתלוננת, הודאותיהן של המעורבות האחרות במתואר בכתב האישום ואשר מפלילות את המשיב במיוחס לו, ותעודה רפואית של המתלוננת.

ב"כ המבקשת ציין כי מעשיו של המשיב מקימים חזקה כי קיים יסוד סביר לחשש שהמשיב יסכן במעשיו את המתלוננת בפרט והציבור בכללותו, המשיב , בשל סכסוך "פעוט" מקבל החלטה יחד עם מספר מעורבות אחרות, לתקוף את המתלוננת ולגרום לה חבלה של ממש, ואם לא די בכך, בורחים מהמקום ונוטשים את המתלוננת בחורשה חשוכה מדממת.

            ב"כ המבקשת ציין עוד, כי מעשיהן של המשיבות מקימים חזקת מסוכנות סטטוטורית לפי סעיף 21(א)(ג)(2) לחוק סדר דין הפלילי [סמכויות אכיפה- מעצרים], התשנ"ו-1996.

ב"כ המבקשת המשיך וציין, כי מעשיו של המשיב מקימים חזקת מסוכנות סטטוטורית לפי סעיף 21(א)(ג)(2) לחוק סדר הדין הפלילי [סמכויות אכיפה-מעצרים], התשנ"ו-1966.

ב"כ המשיב חלקה על קיומן של ראיות לכאורה וציינה שלא ניתן לייחס למשיב את העבירות המיוחסות לו בכתב האישום מכוח אי ידיעה לכך שהאירוע יגיע לאן שהגיע. ב"כ המשיב מפנה לעדות אחת המעורבות מיום 1.05.2012 שציינה במשטרה "מה פתאום הוא דווקא הפריד, נשבע לך אין לי מה לשקר, כשהוא ראה שאנו כבר מגזימות הוא התחיל להפריד".

כמו כן, ב"כ המשיב מפנה למספר עדויות של המעורבות המצביעות על כך שהמשיב לא תקף את המתלוננת, אלא ניסה להפריד ביניהן וטוענת כי לא ניתן לייחס לו קישרת קשר לפשע ותקיפה כי הוא לא ידע עליה ולא הייתה בשליטתו.

לדברי ב"כ המשיב, למשיב אין הרשעות קודמות, מדובר באדם נורמטיבי בד"כ, שעובד כשיפוצניק ועל כן ניתן לאיין את מסוכנותו בשחרורו.

5.         סמכותו של ביהמ"ש לצוות על מעצרו של משיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו מעוגנת בסעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים, התשנ"ו - 1996). בהתאם לסעיף הנ"ל יש צורך בקיומם של שלושה תנאים מצטברים: